ביטוח - תביעת נזק שנגרם לאדם אחר 

העיקרון הבסיסי בדיני ביטוח קובע, כי המבוטח אינו יכול לתבוע מהמבטח עבור נזק שלא נגרם לו. זהו עקרון השיפוי הידוע. לכן לדוגמא, מבטח של נכס שניזוק כולו ברעידת אדמה, חייב לשלם את מלוא שווי הנכס למבוטחו, אם המבוטח הוא הבעלים של הנכס. אך אם המבוטח הוא שוכר הנכס, אין המבטח חייב אלא בנזקו של השוכר: אבדן ההשקעות בנכס, הוצאות מעבר לנכס אחר וכיוצא באלה, נזקים שלרוב הם נמוכים בהרבה משווי הנכס.

אולם בית המשפט העליון קבע, כי על עיקרון השיפוי ניתן להתנות. לכן מחזיק בנכס רשאי לבטח גם את אינטרס הבעלים בו. בקרות מקרה הביטוח יהיה המחזיק בנכס זכאי לקבל, כנאמן של הבעלים, תגמולי ביטוח גם עבור הפגיעה באינטרס של הבעלים, אפילו תגמולי ביטוח אלה עולים על נזקו הממשי של המבוטח. רק אם כתוב בפוליסה בבירור, באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי בקרות מקרה הביטוח ישולם רק נזקו של המחזיק בנכס, אז ורק אז, מוגבל המבוטח בתביעתו בנזק שנגרם לו בלבד.

אדם רשם את מכוניתו, משיקולי מס, על שמה של אמו. גם הביטוח נרשם על שם האם. כאשר המכונית נפגעה, המבטח סירב לשלם תגמולי ביטוח בטענה שאין לאם אינטרס ביטוחי במכונית. נזקו של הבן איננו נזקה. בית המשפט קבע כי הטענה לא יכולה לעמוד במבחן משפטי. חוק הביטוח מכיר מפורשות באפשרות שהנכס המבוטח לא יהיה של המבוטח עצמו אלא של זולתו. אם תתקבל עמדת המבטח ייווצר מצב אבסורדי. המבטח ערך פוליסת ביטוח, אך לא ניתן לתאר כל סיטואציה בה יהא חייב בתגמולי ביטוח. "משל נכרת חוזה ביטוח וירטואלי, שרק חובה בצידו - לשלם פרמיות".

בביטוחי חיים, תאונות, מחלות ונכות המצב שונה. למכבי תל אביב הייתה פוליסת ביטוח תאונות אישיות שביטחה את שחקני הקבוצה. בית המשפט קבע כי הזכאים לתגמולי הביטוח הם השחקנים ולא הקבוצה.